אוסטאופורוזיס

מהי מחלת האוסטאופורוזיס? ממה היא נגרמת? מהם התסמינים שלה? כמה זמן היא נמשכת? איך מאבחנים? איך מטפלים? זה חד־פעמי? זה יחזור? עלולים להיות סיבוכים?
מה זה?
אוסטאופורוזיס הוא דלדול של העצם: העצם הופכת להיות פחות דחוסה, ולכן חשופה יותר לשברים.
הסבר קצר: העצם היא רקמה חיה, ובמשך כל החיים מתקיימים בה תהליכים של פירוק ושל בנייה. כמויות קטנות של עצם נהרסות ומוחלפות בעצם חדשה. במשך הילדות, ובעיקר בתקופת ההתבגרות, נבנית מסת העצם. עם סיום ההתבגרות, בין גיל 20 לגיל 30, מגיעים לכמות העצם המרבית.

כמות העצם המרבית שונה מאדם לאדם. את הכמות הזאת קובעים גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים. הגורמים הסביבתיים כוללים, בין היתר, תזונה, פעילות גופנית, מחלות וטיפולים שונים שנעשו במהלך השנים.

בעשורים השלישי והרביעי שווה קצב הפירוק של העצם לקצב הבנייה, כך שכמות העצם לא משתנה. לאחר מכן – במיוחד אצל נשים לאחר הפסקת המחזור – עולה קצב הפירוק של העצם על קצב הבנייה, ולכן יש ירידה הדרגתית ומתמשכת בכמות העצם.

כמות העצם אצל כל אישה בתקופה שלאחר הפסקת המחזור נקבעת על פי כמות העצם המרבית שאליה הגיעה עם סיום ההתבגרות ובהתאם לקצב שבו היא מאבדת מסת עצם החל מהיכנסה לגיל המעבר.

קצב איבוד העצם הוא איטי יחסית: בין 1% לכמה אחוזים בודדים בשנה. אולם עם השנים מדובר באובדן מצטבר משמעותי, שאליו מתלווים שינויים במבנה העצם. התוצאה של התהליכים האלה היא ירידה בצפיפות העצם ובחוזקה וסיכון גבוה יותר להופעת שברים.
ממה נגרם אוסטאופורוזיס?
אלה הם גורמי הסיכון העיקריים להופעת אוסטאופורוזיס:
• מין: נשים מצויות ברמת סיכון גבוהה יותר מאשר גברים.
• גיל: מבוגרים מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר צעירים.
• מבנה גוף: בני אדם קטנים ורזים מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר אנשים גבוהים בעלי מבנה גוף מלא
• תורשה: מי שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שלקו במחלה מצויים בסיכון גבוה יותר ממי שאין להם קרובי משפחה שלקו במחלה.עישון.
• חשיפה נמוכה לאסטרוגן: נשים שאצלן הופיע המחזור בגיל מבוגר יחסית והפסיק בגיל צעיר יחסית חשופות יותר לאוסטאופורוזיס מאשר נשים שאצלן הופיע המחזור בגיל צעיר והסתיים בגיל מבוגר.
• הפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולימיה וכן צריכה מופרזת של אלכוהול ושל קפאין.
• מחלות כרוניות שונות כמו דלקת מפרקים כרונית ופעילות יתר של בלוטת התריס.
• שימוש ממושך בתרופות מסוימות כמו תרופות ממשפחת הסטרואידים (למשל פרדניסון).
• שכיבה ממושכת – למשל בעקבות מחלה.
מהם התסמינים?
מחלת האוסטאופורוזיס הולכת ומתפתחת בהדרגה בלי שחשים בה משום שהיא אינה גורמת לכאבים כלשהם. מהסיבה הזאת יש מי שמכנים אותה “המחלה השקטה”. יתר על כן, התסמין העיקרי שלה – הנטייה ללקות בשברים – עלול שלא להתגלות במשך שנים רבות פשוט משום שלחולה במחלה לא קרו תאונות כלשהן. מסת העצם עלולה לקטון בעשרות אחוזים לפני שיופיעו שברים שיביאו לאבחון המחלה.
השברים שנגרמים בגלל אוסטאופורוזיס יכולים להופיע כמעט בכל עצם בגוף, אולם הם שכיחים במיוחד בחוליות עמוד השדרה, בשורש כף היד ובצוואר הירך.
בחוליות עמוד השדרה יכולה המחלה לבוא לידי ביטוי לא רק בשברים אלא גם בעקמת, באובדן גובה, בהגבלות תנועה ובכאבים מתמשכים.
ההשלכות של שברים בצוואר הירך הן לרוב הקשות ביותר שכן הם מחייבים ניתוח, אשפוז ושיקום ממושך.
עם מי אפשר להתייעץ באינטרנט
ניתן להתייעץ בפורום בריאות המשפחה ועם רופאים מומחים של כללית. כן ניתן להתייעץ עם רופא מומחה במסגרת כללית מושלם (בהשתתפות עצמית).
איך אני לעומת האחרים?
קרוב ל־157 אלף לקוחות של כללית מתוך 4 מיליון (3.9%) חולים במחלה.
כמה זמן זה נמשך?
אי־אפשר לרפא אוסטאופורוזיס. ברגע שהמחלה אובחנה, היא נשארת לכל החיים. עם זאת הטיפול הקיים כיום יכול לעצור או לפחות להאט את המשך התהליך של הידלדלות העצם. מכך משתמע כי ככל שמאבחנים את המחלה מוקדם יותר, כך ניתן להפחית את נזקיה.
איך מאבחנים?
האבחנה נעשית באמצעות בדיקת צפיפות עצם (DXA). זוהי בדיקה שמומלץ לכל אישה לעשות אותה אחת לחמש שנים החל מגיל 60. לנשים ולגברים שמצויים בסיכון מוגבר ללקות באוסטאופורוזיס מומלץ לעשות את הבדיקה הזאת לראשונה כבר בגיל 50. בסיכון מוגבר מצויים, בין היתר, הנשים והגברים הבאים:
• מי שאובחן אצלם שבר אוסטאופורוטי.
• מי שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שאובחן אצלו  שבר אוסטאופורוטי.
• מי שמשקלם נמוך מאוד (אינדקס BMI מתחת ל־19).
• מי שלוקים באחת המחלות הבאות: גושה, פעילות יתר של בלוטת התריס, תלסמיה, טרשת נפוצה, תסמונת קושינג, אוסטאוגנזיס אימפרפקטה (מחלת העצמות השבירות) והיפוגונדיזם גברי (מחסור בהורמון טסטוסטרון).
• אנשים הרתוקים למיטה או לכיסא.
• נשים וגברים המטופלים בתכשיר גלוקוקורטיקואידי (כמו פרדניסון) במשך שלושה חודשים ויותר ברציפות, נשים שמקבלות את התרופה אביסטה או נשים וגברים שמקבלים ביספוספונטים.
כפי שצוין קודם לכן, זיהוי מוקדם של דלדול העצם מאפשר להתחיל בטיפול שעוצר את התהליך או לפחות מאט אותו.
איך מטפלים?
הטיפול הוא בעיקר נקיטת צעדי מנע: שמירה על מסת העצם באמצעות אורח חיים מתאים הכולל התעמלות שבונה עצם, תזונה נכונה ונטילת תוספי מזון. התעמלות שבונה עצם היא כל פעילות שמעמיסה משקל על השלד. גם הליכה היא פעילות מצוינת למטרה הזאת.
תזונה שמונעת דלדול עצם כוללת שיעור גבוה של סידן, ולמי שכבר אובחנה אצלו ירידה בצפיפות העצם מומלץ לצרוך גם תוספי מזון המכילים סידן וכן ויטמין D. ההמלצה היא לצרוך מדי יום לפחות 1,200 מ”ג סידן.
כאשר יש ירידה ניכרת בצפיפות העצם מומלץ לקבל גם טיפול תרופתי למניעת אוסטאופורוזיס. התרופות העיקריות הן ממשפחת הביספוספונטים: פוסלן, מקסיבון ואלנדרונט טבע. הביספוספונטים מאיטים את תהליך הפירוק של העצם (“ספיגת העצם” בלשון הרופאים) ומאפשרים פעולה יותר יעילה של התאים בוני העצם.
תרופה נוספת לבלימת אוסטאופורוזיס היא רלוקסיפן (אביסטה). היא שייכת לקבוצת התרופות שנקראת SERM – Selective Estrogen Receptor Modulators. התרופות מהמשפחה הזאת פועלות על העצם בדומה לאופן שבו פועל האסטרוגן על העצם: הן נקשרות לקולטני האסטרוגן ותורמות לבניית העצם. (לעומת זאת בשד הן עושות פעולה הפוכה: הן נקשרות לקולטני האסטרוגן, אך אינן מדמות את הפעולה שלו ולמעשה חוסמות את קליטת האסטרוגן. מכאן שמן: תרופות שמשנות את פעולת הקולטן לאסטרוגן באופן סלקטיבי).
זה חד־פעמי? זה יחזור?
מחלת האוסטאופורוזיס היא מצב קבוע המגביר את הסיכון ללקות בשברים במקרה של נפילה או של מכה. מטרת הטיפול היא לעצור את דלדול העצם ועל ידי כך למנוע מצב שהסיכון ללקות בשברים יילך ויגדל.
עלולים להיות סיבוכים?
סיבוכי האוסטאופורוזיס הם שברים – לרוב בחוליות של עמוד השדרה, בשורש כף היד ובצוואר הירך.
מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?
לדלדול העצם כשלעצמו – כפי שצוין – אין סימני אזהרה. כל חשד לשבר מחייב, כמובן, פנייה לקבלת עזרה רפואית. אם אובחן אצלך שבר לאחר נפילה לא קשה מומלץ לך לעשות בדיקה לגילוי אוסטאופורוזיס.

בתוך כמה זמן “אחזור לעצמי”?
הטיפול באוסטאופורוזיס אמור לשמור על איכות חיים טובה באמצעות מניעת שברים.
איך לומדים לחיות עם אוסטאופורוזיס?
חשוב לאמץ הרגלי חיים בריאים הכוללים פעילות גופנית שמטילה מעמסה על השלד ולצרוך מזונות עתירי סידן. במקביל יש להימנע מצריכה מופרזת של אלכוהול ושל קפאין. במקרה הצורך יש להקפיד על נטילת תוספי סידן וּויטמין D. אם יש צורך בטיפול תרופתי נוסף, חשוב להקפיד לקחת אותו.
כמו כן חשוב לבדוק אחת לשנתיים את צפיפות העצם. אם מתברר שלמרות הטיפול התרופתי העצמות ממשיכות לאבד מסה בהדרגה, ניתן לקבל תרופות שנחשבות “חזקות” יותר למניעת התהליך הזה.

בהצלחה-דרור בן משה
מדריך כושר אישי  ומעסה תאילנדי